הקיוסק הראשון של תל אביב

בלב החולות, בצומת הרחובות רוטשילד והרצל, הוחלט להציב קיוסק שירווה את צימאונם של עוברים ושבים. היו תושבים שהתנגדו לכך - הם ביקשו לשמר את השקט, השלווה והניקיון של אחוזת בית וחששו מהפיכתה למקום סואן כמו השווקים של יפו. בסופו של דבר נפתח הקיוסק, תחת מגבלות: (א) הוא ייבנה מעץ ולא מלבנים, כדי שיישא אופי זמני; (ב) יימכרו בו רק משקאות קלים ולא תותר מכירת משקאות חריפים; (ג) נשים לא תעבודנה בו.
ב-1910 חנך הבעלים, מר קיסילוב, את הקיוסק שלו. היה זה מבנה קטן בצורת משושה שקוטרו שני מטרים בלבד, ובראשו כיפת מתכת עם קצה מחודד. תכנן אותו האדריכל יוסף ברסקי. מחיר בניית הקיוסק, על-פי פרוטוקול הוועד מיום ז' סיון תר"ע, היה 450 פרנק. סמוך לו הוצב פנס הרחוב הראשון בעיר, והמקום הפך לנקודת מפגש לתושבים שבאו לשתות גזוז, להתווכח, להתפלמס ולצחוק. הקיוסק המקורי נהרס ב-1989, לאחר שנים של הזנחה, ונבנה מחדש במתכונתו המקורית ב-2004.

"קיוסק" היא מילה תורכית שפירושה ביתן פתוח. הקיוסק היה צעד קטן וראשון בהתפתחותה של תל-אביב משכונת גנים קטנה לעיר שוקקת מסחר ופעילות.

עד מהרה נפתח קיוסק דומה גם ברחוב אלנבי,
וב-1920 נפתח קיוסק שלישי ברחוב לילנבלום. באמצע שנות העשרים התיישבו בעיר עולים רבים שבאו מערי מזרח אירופה ומספר הקיוסקים בה גדל מאוד, עד שבמקום הביטוי "העלייה הרביעית" השתמשו בביטוי "עליית הקיוסקים".

לעת ערב היה מדליק הפנסים מגיע אל פנס הלוּקְס בקרן הרחובות הרצל ורוטשילד, כדי להוריד אותו ולהדליקו.
הורדת הפנס מן העמוד לוותה בחריקות, ואלה משכו את תשומת הלב של העוברים והשבים שהתקבצו ובאו לראות את הטקס היומי. מדליק הפנסים היה מסיר את מכסה הזכוכית של הפנס, ממלא נפט במיכל, מנפח את הפנס במפוח ומדליק את האש. לאחר מכן היה מעלה את הפנס שוב אל ראש העמוד, והסביבה התמלאה באור נעים.

שאלת שמה של העיר החדשה נדונה באספות הכלליות של חברי אחוזת בית. את השם תל-אביב הציע מנחם שינקין, בעקבות השם העברי שנתן נחום סוקולוב לספרו של הרצל "אלטנוילנד" (התרגום המילולי של שם הספר הוא "ארץ ישנה-חדשה"). שינקין הסביר את הצעתו: "תל שבו פורחים ניצני אביב… בשם זה הביע מנהיגנו הרצל את תקוות עתידנו בארץ ישראל". מקורו של השם בתנ"ך: "ואבוא את הגולה תל-אביב, היושבים אל נהר כבר" (יחזקאל ג, טו).
הוצעו שמות נוספים: "הרצליה", "יפו חדשה", "נווה יפו", "אביבה", "עברייה", "יפהפייה" ו"נוף יפו". באספה שהתקיימה ב-21 במאי 1910 עלו השמות המוצעים להצבעה. ל"הרצליה" הצביעו 6 איש, ל"יפו החדשה" - 8, ל"נווה יפו" – 10. "תל-אביב" זכתה ברוב של 25 קולות ובמחיאות כפיים. הוועד, שנקרא מאז "ועד תל-אביב", החליט כבר למחרת האספה "להדפיס בלנקים [כלומר נייר מכתבים עם לוגו] ומעטפות עם כתובת חדשה …"