מזרקת נחום גוטמן

הצייר והסופר נחום גוטמן החל ליצור את מזרקת הפסיפס ב-1971. גוטמן, שגדל עם העיר תל-אביב, מתאר בפסיפס (כמו בספריו) את סיפור לידתה של העיר ואת תושביה הראשונים, ואף מרחיק אל ההיסטוריה של יפו - העיר שהולידה את תל-אביב. ב-1976 נחנכה המזרקה בכיכר ביאליק, שם ניצבה שלושים ושתיים שנה עד להסרתה ב-2008 לרגל שיפוץ הכיכר. ב-2012 שיפצו אותה אמני פסיפס איטלקים והיא הוצבה במקומה הנוכחי, הסמוך לשכונת נווה צדק ולמוזיאון נחום גוטמן לאמנות.
מוזיאון נחום גוטמן פתוח בימים ב-ה
בשעות 10:00 - 16:00, יום ו בשעות 10:00 - 14:00,
שבת בשעות 10:00 - 15:00
אתר: www.gutmanmuseum.co.il

לא הרחק מהשביל שוכן בית משפחת רוקח. את הבית הקים ב-1887 אבי המשפחה שמעון רוקח, היוזם והמייסד של שכונת נווה צדק. התצוגה בבית מתמקדת במימוש שאיפתם של יהודי יפו לצאת מן העיר הצפופה וההומה אל מרחבי החולות הזהובים ולהקים שם עיר עברית עצמאית. בית משפחת רוקח, שבראשו כיפה, הוא היחיד בשכונה ששוקם ושומר בדיוק כפי שהיה. אפשר לחוש בו את אווירת ראשית ההתיישבות בנווה צדק.
נווה צדק והשכונות הצמודות אליה היו הגרעין ההתיישבותי להתפתחות העיר העברית הראשונה, תל-אביב. לימים, בשנים 1952-1936, כיהן ישראל רוקח, בנו של שמעון רוקח, כראש עיריית תל-אביב.
הבית פתוח בימים חמישי, שישי ושבת בשעות 10:00 – 14:00, רח' שמעון רוקח 36.

על הפסיפס
את מתווה ההכנה לפסיפסים עשה נחום גוטמן בעשור האחרון לחייו. האמן משתקף בו כווירטואוז מלא און וחדווה, היוצר תמונות מרהיבות ומלאות תנופה מקרעי ניירות צבעוניים, צבעי גואש, גירי פסטל ועפרונות. כישרונו הגיע כאן למלוא המיצוי - מארג של רישום עילאי, כישרון ספרותי, חוש לקומפוזיציה וצבע, זיכרון לפרטים, ידע היסטורי רחב, אירוניה דקה ואהבת אדם. במתווים מתוארות לפרטי פרטים סצנות בעלות אופי סיפורי ותיאטרלי. גוטמן הפיח חיים באירועים המתוארים כאילו לקח בהם חלק. הוא הכין חמש-עשרה תמונות: שלוש מלבניות עבור ברֵכת המזרקה, המתארות את הגעת ארזי הלבנון לבניין המקדש ליפו, את סיפור יונה הנביא במעי הדג ואת אחוזת בית בראשיתה; שתים-עשרה התמונות האחרות נועדו לטבעת ההיקפית והן מתארות את סיפורי פרסאוס ואנדרומדה, צחותי המצרי כובש את יפו במרמה, שיירה מגיעה לתל קסילה, מלחמת צלאח א-דין וריצ'רד לב-ארי, נפוליאון מבקר את חולי הדֶבר, שבת ב"חצר היהודים" ביפו, פרדס מונטיפיורי, ביקורו של הרצל ביפו, השכונות שקדמו לתל-אביב - נווה צדק ונווה שלום, נמל יפו כשער לעולים, ביאליק ברחוב אלנבי ובכיכר מוגרבי וטקס הכרזת המדינה.
ב-1971 החל גוטמן בהכנת המתווים לעבודה, שנועדה לעמוד בכיכר ביאליק, מול בית העירייה הישן של תל-אביב. על-פי המתווים של גוטמן בידי אמני המוזאיקה מהאקדמיה לאמנויות יפות בעיר רַוֶונה (Ravenna) שבאיטליה, שהתמחו בטכניקה של פסיפסים מוטבעים בטיח רך ובולטים מעט מעל פני השטח. המזרקה נחנכה ב-1976.

הגעת ארזי הלבנון ליפו: הלוח הימני מתאר את הגעתם ליפו של ארזי הלבנון ששלח חירם מלך צור לשלמה המלך במאה העשירית לפני הספירה. עצים אלה היו חומר בניין מובחר שהובא לשם בניית בית המקדש הראשון בירושלים.
יונה הנביא במעי הדג: בלוח השמאלי מתואר הסיפור המקראי על יונה הנביא המנסה לברוח דרך נמל יפו לתרשיש, נבלע בפי דג גדול ורק לאחר שהות של שלושה ימים במעי הדג נפלט בחזרה ליבשה בנמל יפו.
אחוזת בית בראשיתה: בלוח המרכזי מתאר גוטמן את ראשיתה של העיר ומציג פרטים מהווייתה: רחוב הרצל; גימנסיה הרצליה; הדוקטור חיסין, הרופא הראשון של העיר, רוכב על חמור; שמואל הגר, הגנן הראשון, משקה את העצים הרכים שזה עתה ניטעו ברחובות העיר.

מונטיפיורי מציג בפני רעייתו פרדס שרכש עבור יהודי יפו: סֵר משה מונטיפיורי, הנדבן האנגלי, סייע להתפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-19. ב-1855 הוא רכש פרדס על גדות נחל איילון, צפונית-מזרחית ליפו. פרדס מונטפיורי היה הפרדס הראשון בארץ ישראל שניטע וטופל בידי יהודים. לימים נעקר, ובשטחו הוקמה שכונת מונטיפיורי בתל-אביב.
פְּרֵסֶאוּס משחרר את אַנדְרוֹמֵדָה הכבולה לסלע בים: בפתח נמל יפו מזדקר מן הים "סלע אנדרומדה", הקרוי על שם דמות מן המיתולוגיה היוונית, בתם של מלך יפו ומייסדה, קפאוס, ואשתו קסיופיאה. כאשר התרברבה קסיופאה ואמרה שבתה יפה יותר מבנותיו של אל הים פוסידון, שלח האל הזועם מפלצת לימה של יפו. האורַקל גילה שכדי להיפטר מהמפלצת חייבים להקריב לה את הנסיכה אנדרומדה, והאומללה נקשרה לסלע כדי שהמפלצת תוכל לבלוע אותה. אבל אז הופיע פרסאוס, בנו של זאוס אבי האלים, היכה את המפלצת והפך אותה לסלע. הוא שחרר את אנדרומדה, ונשא אותה לאישה.
צחותי שר הצבא המצרי כובש את יפו בעורמה:
צחותי, אחד משרי צבאו של פרעה תחותמס השלישי, מלך מצרים באמצע האלף השני לפני הספירה, צר על יפו לאחר שמושלה מרד בשלטון המצרי. המצור התארך, וצחותי הצליח להוליך את המושל שולל ולכבוש את העיר באמצעות חיילים שהסתתרו בתוך סלים מלאים במתנות.
שיירת סחורות מגיעה לתל קָסילה, בדרכה מיפו: לירושלים: בתל קסילה, שעליו נבנה מוזיאון ארץ ישראל בתל-אביב, נחשפו שרידי עיר נמל פלישתית מן המאה ה-12 לפני הספירה.
מלחמת הצלבנים והמוסלמים - צלאח א-דין וריצ'רד לב-ארי: במסעי הצלב כבשו הצלבנים את יפו, ששימשה נמל לירושלים. ב-1187 נפלה העיר בידי המצביא המוסלמי צאלח א-דין, אך ריצ'רד לב-ארי החזיר אותה ב-1191 לשטח הממלכה הצלבנית, כחלק מהסכם בין שני הצדדים.
נפוליאון מבקר את חייליו חולי הדֶבֶר:
לאחר שנפוליאון כבש את מצרים, תקף צבאו את יפו ב-6 במארס 1799. חיל המצב התורכי נלחם בחירוף נפש אך הובס, והצרפתים טבחו בשבויים ובתושבי העיר, אולי כדי להרתיע ערים אחרות מלנסות להתנגד לכיבוש. יום לאחר סיום הקרבות פרצה בעיר מגפת דבר קשה. נפוליאון השאיר את חייליו הנגועים במחלה ואת פצועי הקרב במנזר הארמני ביפו והמשיך בדרכו לעכו, שם נבלם מול חומות העיר. בדרכו חזרה למצרים עבר נפוליאון ביפו והורה לרופאי המשלחת הצרפתית להרעיל את חיילי צבאו החולים ואת אלה שלהערכתו לא יוכלו לשרוד במאמץ הנסיגה החפוזה למצרים.
שבת ב"חצר היהודים" יוצאי צפון אפריקה ביפו:
ב-1820 עלה הגביר ישעיהו אג'ימן מאיסטנבול לירושלים. הוא קנה חצר ביפו והקים אכסניה לעולים יהודים שהגיעו ארצה דרך הנמל. האכסניה, שהוקם בה גם בית כנסת, כונתה בשם" דאר אל יהוד" – "חצר היהודים". ב-1838 התיישבו בחצר יהודים שהגיעו ממרוקו, ולעדת הספרדים הצטרפו גם אשכנזים שהשתקעו בעיר והתפללו באותו בית כנסת. ב-1841 מונה הרב חיים אברהם גאגין לחכם באשי הראשון בירושלים. לממלא מקומו בתפקיד זה הוא מינה את רבי יהודה מרַגוזה, שחי אז בעיר ועסק במסחר.
הרצל מבקר ביפו:
בנימין זאב הרצל ביקר בארץ ישראל ב-1898 והתאכסן במלון קמיניץ, ששכן ברחוב בוסטרוס (כיום רזיאל) ביפו.
השכונות שקדמו לתל-אביב - נווה צדק ונווה שלום: ב-1887 הוקמה השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו – נווה צדק. כעבור שלוש שנים הוקמה נווה שלום. מאוחר יותר נוספו מחנה יוסף ומחנה ישראל, היא כרם התימנים.
נמל יפו - שער לספינות העולים:
יפו מוזכרת בתנ"ך כמה פעמים: כחלק מנחלת שבט דן, כנמל שדרכו הגיעו הארזים ששימשו לבניית מקדש שלמה, ובהקשר ליונה הנביא, שעלה על אנייה בנמל יפו בבריחתו לתרשיש.
יפו ונמלה הם מהעתיקים בעולם וידועים עוד מהתקופה הכנענית. במשך אלפי שנים ותחת שליטים רבים מילא הנמל תפקיד חשוב בסחר הימי באגן המזרחי של הים התיכון. עם ראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל הייתה יפו שער הכניסה לארץ מהים ומרבית העולים הגיעו דרכה. בימי המרד הערבי הגדול נסגר נמל יפו בפני היהודים, ובעקבות זאת נבנה ב-1936 נמל תל-אביב. שני הנמלים נסגרו ב-1965, משנפתח נמל אשדוד החדש.
ביאליק מטייל ברחוב אלנבי ובכיכר קולנוע מוגרבי: המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק מטייל ברחוב אלנבי ובכיכר מוגרבי ופוגש בדרכו קבוצת ילדי גן, מוכר נקניקיות על מדרגות הקולנוע וחבורת יושבי בית קפה. ברקע, מאחורי בתי העיר החדשים, מנצנץ הים הכחול.
דוד בן-גוריון מכריז על הקמת המדינה בטקס ההיסטורי: הרגע ההיסטורי של הכרזת העצמאות בה' באייר תש"ח, כפי שהונצח במצלמה, מוצג כאן בעבודת פסיפס.

השרידים הקדומים ביותר שנתגלו ביפו הם בני כמעט 4,000 שנה, מהתקופה שבה הייתה העיר בשליטה מצרית. בחפירות שונות נמצאו שרידי ארמון, מצודות וחומות. העיר גם נזכרת בפפירוסים ובכתבים מצריים. בתנ"ך נזכרת יפו לראשונה בתיאור גבולות שבט דן. היא נזכרת גם כנמל שאליו הגיעו ארזי הלבנון עבור מקדש שלמה. יונה הנביא ברח לתרשיש מנמל יפו וסנחריב מלך אשור כבש אותה ב-701 לפני הספירה.
במיתולוגיה היוונית מסופר שפרסאוס שחרר את אנדרומדה היפה, בתו של קפאוס מלך יפו שנקשרה לסלע בים מול יפו, ונשא אותה לאישה.
ב-332 לפנה"ס כבש אלכסנדר מוקדון את יפו ואחרי מותו שלטו בה יורשיו השונים.
החשמונאים כבשו את יפו, גירשו את הנוכרים וסיפחו אותה לממלכתם.
בתקופה הרומית עברה העיר מיד ליד. היא נהרסה במרד הגדול והנוכחות היהודית בה הסתיימה בטבח.
במאה הראשונה לספירה, עם הולדת הנצרות, הגיע ליפו הקדוש פטרוס, שהצליח, על פי המסופר, להחיות בה אישה בשם טביתא. במאה השנייה שבו יהודים להתגורר בעיר, ובהם כמה מחכמי המשנה.
בתקופה הביזנטית פרחה העיר ושגשגה. לאחר הכיבוש המוסלמי במאה השביעית חלה ירידה חדה במעמדה. הצלבנים כבשו וביצרו אותה כנמל של ירושלים ושל ממלכתם. במאה ה-13 חזרו המוסלמים ושוב ירד מעמדה של העיר.
העות'מאנים כבשו את ארץ ישראל במאה ה-16 ושלטו בה כארבע מאות שנה, אך במשך שנים רבות הייתה יפו שולית ומוזנחת. רק במאה ה-17 השתפר מצבה: התרחבה נוכחותם של מוסדות נוצריים כגון כנסיות ואכסניות לצליינים, גדלה פעילות הנמל והתעבו הקשרים עם ארצות אירופה ובעיקר עם צרפת. ב-1799 כבש נפוליאון את העיר לזמן קצר ונסוג. המושל העות'מאני החדש פעל לפיתוח העיר. ב-1820 התחדש בה היישוב היהודי, שפסק בתקופה הצלבנית. האוכלוסייה גדלה והעיר התפתחה אל מחוץ לחומות. שכונות יהודיות הוקמו מחוץ לחומות החל ב-1887. ב-1892 נחנך קו רכבת לירושלים. ייצוא "תפוזי יפו" לאירופה התפתח מאוד באותן שנים.
במלחמת העצמאות כבשו כוחות האצ"ל וההגנה את יפו, וב-1950 היא אוחדה עם תל-אביב, אשר שמה הרשמי הוא "תל-אביב–יפו".

וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ (יהושע יט, מו)
וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה (יונה א, ג)
וַיִּתְּנוּ כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן אֶל יָם יָפוֹא כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עֲלֵיהֶם (עזרא ג, ז)
וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן כְּכָל צָרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת עַל יָם יָפוֹ וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם יְרוּשָׁלָ‍ִם (דברי הימים ב ב, טו)

משפחתו של נחום גוטמן נמנית עם משפחות מייסדי תל-אביב. הוא הגיע לתל-אביב ב-1910, בהיותו ילד, ולמד ב"הגימנסיה העברית הרצליה". מגיל 16 למד אמנות ב"בצלאל" ובין מוריו היו האמנים אבל פן וזאב רבן. בהיותו בן 18 חזר לתל-אביב. הוא נלווה לתושבים שגורשו מהעיר עקב מלחמת העולם הראשונה – אך חזר כדי לשמור על העיר שהתרוקנה מתושביה. בשנים 1926-1920 למד אמנות בווינה, בברלין ובפריז. לאחר ששב לארץ הוצגו ציוריו בין היתר בתערוכת אמני ארץ ישראל במגדל דוד. יחד עם ישראל פלדי, ראובן רובין וציונה תג'ר, הוא השתייך לקבוצת האמנים של" אסכולת ארץ ישראל", שהדגישה את הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ ונושאי הציור שלהּ היו הארץ, נופיה ואנשיה. גוטמן היה לא רק צייר, אלא גם סופר. במילים ובאיורים הוא הנציח בכישרון נדיר ובאהבה אין קץ את שנותיה הראשונות של תל-אביב. ציוריו של גוטמן מקימים לתחייה את המראות, הקורות, האנשים והבתים בתל-אביב ומשמשים מקור מידע היסטורי חשוב. בין ספריו: "עיר קטנה ואנשים בה מעט", "שביל קליפות התפוזים", "לובנגולו מלך זולו", "ביאטריצ'ה", "כאלה היו", "הרפתקאות חמור שכולו תכלת", "החופש הגדול או תעלומת הארגזים".
גוטמן, שנחשב לחלוץ איור ספרי הילדים בארץ, אייר כמה מספריו של חיים נחמן ביאליק. כמו כן כתב ואייר במשך 32 שנה בשבועון "דבר לילדים", שהשפיע על דורות של בני נוער. במלחמת העצמאות הוא התלווה ללוחמים כצייר צבאי, ורישומיו ראו אור בחוברת "חיות הנגב". בשנות החמישים זכה להכרה בינלאומית וציוריו הוצגו במוזיאונים נחשבים בארץ ובעולם.
נחום גוטמן זכה בעיטור היוקרתי ע"ש הנס כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער, בתואר "יקיר העיר תל-אביב-יפו" ב-1976 ובפרס ישראל לספרות ילדים ב-1978.